גט


גט – כל המידע הנחוץ

ע”פ החוק בישראל, בני זוג יהודים המבקשים להינשא בישראל, צריכים להינשא כדת משה וישראל על מנת שנישואיהם יחשבו תקפים ויוכלו הם להירשם במשרד הפנים כנשואים.

המשמעות ההלכתית של הנישואים הדתיים הינה כי מי שנישא בנישואים כדת משה וישראל חייב לקבל (האישה)/לתת (הבעל) גט על מנת להביא לסיומם של הנישואין.

גט לחומרא

ראוי לציין בהקשר זה כי גם מי שנישא בנישואים אזרחיים או צורה אחרת של נישואין שאינה מוכרת בישראל, יזקק, קרוב לודאי, לבוא בשעריו של בית הדין הרבני ולקבל גט לחומרא וזאת מאחר ועצם חייהם המשותפים של בני הזוג יחדיו וקיום יחסי האישות, על אף שלא התחתנו כדת משה וישראל, יוצרים קידושים הנקראים קידושי ביאה, ועל כן אף הם זקוקים לצורך התרת נישואיהם -לתת/לקבל גט.

ואולם במקרים מאוד מסוימים, במידה ובית הדין הרבני יגיע למסקנה כי על אף הנישואין האזרחיים, לא הייתה כוונה אמיתית להקים מסגרת ממוסדת של נישואין קבועים, לא יחמיר בית הדין הרבני ולא יקבע כי יש צורך בגט.

יודגש, כי כאשר המדובר בגט לחומרא פירושו של דבר כי הנישואים האזרחיים לא הקנו לבני הזוג מערכת זכויות וחובות הלכתית, וכל שנדרש הוא גט לצורך התרת הנישואין. כלומר, אישה שנישאה בנישואים אזרחיים אינה זכאית למזונות אישה הלכתיים או כתובה משום שלמעשה נישואיה אינם נחשבים נישואים “מן המניין” למעט כאמור לעניין הגט לחומרא.

לעומת בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים, כאשר מדובר בבני זוג ידועים בציבור הנחת המוצא של בית הדין הרבני הינה כי על אף שבני הזוג הידועים בציבור גם הם מקיימים מעין קידושי ביאה (שהרי חיים הם כזוג נשוי לכל דבר ועניין), בדר”כ, אין צורך בגט לחומרא מאחר ומבחינת בית הדין הרבני ידועים בציבור אינם מקיימים מסגרת מסודרת של נישואין והינם בבחינת “חבר” ו”חברה”.

על הגט להינתן/להתקבל מרצון חופשי

ע”פ הדין העברי- הגירושין מתרחשים כאשר הבעל מוסר לאישה גט (הנקרא בלשון התורה ספר כריתות), שהוא למעשה מסמך המציין את שמות הצדדים, מקום המגורים והזמן. על האישה לקבל את הגט ואו אז מותרים נישואיהם של בני הזוג.

מכאן כי על גט להינתן ולהתקבל מרצונם החופשי של שני בני הזוג. במידה ואחד הצדדים אינו מעוניין להתגרש, אזי על הצד שתובע את הגירושין להוכיח עילת גירושין תקפה המקנה לו את הזכות לקבל/לתת גט.

ואולם גם כאשר הוכחה עילה ובית הדין הרבני פוסק כי יש עילה לחיוב בגט, עדיין למרבה הצער נפוצים המקרים בהם אחד הצדדים ממשיך בסירובו לתת/לקבל גט והופך את בן זוגו למה שידוע בציבור כ- מסורב גט/מסורבת גט.

במידה ובית הדין הרבני קובע כי סרבן הגט מסרב לתת גט לאשתו מסיבה שאינה מוצדקת, וכי יש עילה לכפיית גט- עומדים לרשות בית הדין הרבני האפשרות לנקוט באמצעי כפיית גט על הבעל על מתן שייתן גט.

לעומת זאת, במידה ומדובר באישה שהינה סרבנית גט, ובית הדין הרבני מוצא כי סרבנותה לקבל גט אינה מוצדקת, לא יפעיל בית הדין הרבני אמצעי כפייה על האישה כי אם ייתן לבעל היתר לשאת אישה אחרת.

פיצויים לאישה שהינה מסורבת גט

מאחר והדין העברי דורש כי כל אחד מן הצדדים לתת/לקבל את הגט מרצונו החופשי, ישנם מצבים רבים בהם נותרים בני זוג מסורבי גט שנים ארוכות. על כן ייתכנו מקרים מסיימים, בהם במידה ובית המשפט יקבע כי נגרמו לאישה מסורבת גט נזקים מתמשכים בגין סרבנות הגט (כמו למשל, פגיעה ביכולת להתחתן, נזקים רגשיים, פגיעה ביכולת ליהנות מיחסי אישות, פגיעה ביכולת להביא ילדים לעולם עם בן זוג אחר, כאב, סבל, השפלה, בושה וכיו”ב) יכול כעיקרון בית המשפט לחייב את הבעל סרבן הגט בפיצויים שנתיים החל מיום חיובו של הבעל במתן גט.

*למידע נוסף- ר’ מאמר “גירושין”.

* כל הזכויות שמורות לעו”ד כנרת בר-לב המתמחה בדיני גירושין, לרבות בהסכמי גירושים וגישור, ותביעות גירושין.

המידע אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי – לייעוץ משפטי פרטני יש לקבוע פגישת ייעוץ עם עורך דין.

כנרת בר-לב , עורכת דין ומגשרת . קויפמן 2,בית הטקסטיל,תל אביב,קומה 12 . 03-5163330 , נייד : 054-4292355 , פקס: 03-5163334